כשתיאטרון הפלייבק פוגש את האימון האישי (קואצ'ינג)

במרוצת השנים בתור שחקן ומנחה בתיאטרון הפלייבק, זכיתי להקשיב לאינספור סיפורים אנושיים מסוגים שונים במסגרת מופעים, סדנאות וחזרות. סיפורים אנושיים מטלטלים וכואבים, מצחיקים עד כאב בטן, מפתיעים ומעוררי השראה. מאז שנחשפתי אל עולם האימון האישי, אני מגלה בכל פעם מחדש, כמה דמיון יש בין שני העולמות האלה וגם בינינו בני האדם. אני שמח להציג ולשתף, כיצד אני רואה את הקשר ביניהם בכלל ואת התרומה של הפלייבק והכלים התיאטרליים לאימון האישי בפרט.

נתחיל בלהגדיר בקצרה כל אחד מהם:

תיאטרון הפלייבק - הוא סוג של תיאטרון אלתור (אימפרוביזציה), במסגרתו קבוצת שחקנים משחזרת סיפורים המסופרים על ידי אנשים מהקהל בצורה ספונטאנית. יש מנחה, שמראיין את המספר ומוזיקאי. הסיפורים הם בדרך כלל אישיים באופיים ומגלמים בתוכם מגוון חוויות ורגעים אנושיים. הפלייבק פותח בארה"ב אי שם בשנות ה-70 על ידי ג'ונתן פוקס וג'ו סאלאס ומאז התפשט כמו אש בשדה קוצים, למדינות רבות ברחבי העולם. חשוב לציין, שבישראל ישנה סצנה תוססת ומגוונת במיוחד, במסגרת קבוצות המציעות מופעים מוזמנים ופתוחים וגם קבוצות המתמקדות בעבודה תהליכית פנימית. בהופעת פלייבק, הקהל הופך ליוצר שותף של המופע, והמבצעים שואפים ללכוד את מהות סיפוריהם באמצעות כלים תיאטרליים מגוונים כגון: תנועה, מוזיקה, דיאלוג וכדומה.

האימון אישי (קואצ'ינג) - הוא תהליך של התפתחות אישית בו המאמן עובד עם המתאמן (הלקוח), על מנת לסייע לו להבהיר את מטרותיו, לזהות את החוזקות והחולשות שלו ולפתח תוכנית פעולה להשגת התוצאות הרצויות לו. מאמנים משתמשים במגוון כלים וטכניקות כדי לעזור למתאמנים להשיג את מטרותיהם.

הנקודות המשותפות לשני התחומים. השחקן והמנחה במסגרת מופע/סדנה ואילו המאמן במפגש עם המתאמן ב"חדר האימון" (אונליין או פיזי):

1. שניהם עוסקים בסיפורים של פרטים וקהילות. כמו כן, בצמיחה, אישית ושיפור עצמי. בשני המקרים הסיפור משמש בין היתר, כאמצעי לשיתוף בחוויה, השגת תובנות ואמפתיה. בשניהם נוכח אלמנט מרפא במידה מסוימת, על אף שזו לא המטרה המרכזית והמוצהרת.

2. השחקן והמנחה בתיאטרון פלייבק כמו גם המאמן אישי, זוכים לבקר לרגע בעולמם של אנשים אחרים.

3. בפלייבק כמו באימון - קיימת מחויבות עליונה ליצירת מרחב בטוח, מאפשר ולא שיפוטי עבור האדם שבוחר לשתף בסיפורו האישי בפני אנשים נוספים.

4. בשני במקרים, משקפים לאדם המספר את סיפורו - השחקן באמצעות סצנה תיאטרלית, המנחה והמאמן באמצעות שיח.

5. המנחה בפלייבק כמו גם המאמן, משתמשים בטכניקה של שאילת שאלות ומשמשים למעשה ככלי ומיכל לטובת מתן שירות לאדם המספר.

7. בשני התחומים השיקופים (הסצנות) אינם מספקים פתרונות עבור המספר, אלא מסייעים לו להגיע אליהם בכוחות עצמו.

8. עוסקים בקולות הפנימיים שלנו - בפלייבק הדמויות שמגלמים השחקנים, יכולות לייצג את חוויית המספר, הקולות פנימיים ונקודות מבט שונות, כפי שעלו מהסיפור.

9. שימוש בדמיון – בפלייבק זהו מרכיב מרכזי, כאשר השחקנים נדרשים לגייס את היכולת לדמיין, המסייעת להם בעבודת המשחק והאלתור. במפגש אימון עוסקים בעתיד המיטבי וכיצד הוא ייראה בדמיונו של המתאמן.

כל אלה, הביאו אותי למסקנה שהעיסוק שלי בשני התחומים במקביל מהווה יתרון משמעותי גם עבורי וגם עבור המתאמנים שלי. יכולת האלתור והכלים התיאטרליים מוסיפים רובד נוסף לתהליכים שאני מלווה. הם מרחיבים את הוורסטיליות והגמישות של המרחב שאני מייצר עבורם ובמענים שניתן לספק ברגע האמת באופן פרטני. ישנה תשומת לב, דגש והתייחסות לנוכחות הפיזית, לחיבור ועבודה עם הגוף. בנוסף, מתאפשרת עבודה מגוונת עם הקולות הפנימיים, שיש לכל אחד ואחת מאיתנו. כמובן שלא ניתן גן ללא ההומור והצחוק שמגויסים למערכה.

אני מאמין שהכלים הללו, תורמים מאוד לאפקטיביות של תהליכי האימון, מניעים אותם קדימה אל עבר המטרות ומוסיפים קורטוב של הנאה מהדרך. הניסיון שלי מלמד שכל זה לגמרי אפשרי גם במסגרת האונליין, כך שאפשר להיפגש, לחוות ולהתפתח מכל מקום בעולם.